תמיד יש משהו מעצבן
הרבה דברים רצים סביבנו, כל הזמן, וחלקם מעצבנים אותנו, או לפחות זה הרושם שהם מותירים עלינו.
לאדם אחד זה היובש בעניינים, לאחר זה היובש בכינרת, ולשלישית זה השחיתות בממשלה (ובכלל), ואפשר להמשיך עד אין קץ...
המשותף לארועים שכאלה, שיש לנו, כמסת העם, שליטה כלשהיא עליהם.
אך לפני שניתן בכלל לשנות, עדיף להבין.
זאת כדי לא לטעות - ואני תמיד חושב על הלניניסטים שבאמת האמינו כי הם בדרך לשנות את רוסיה.. ואת העולם אחריה[ם].
ואם להבין, אני סבור שהכל מתחיל ביחסים החברתיים. הם מושפעים ע"י שיחים חברתיים, שהייתי מדמה אותם למה שמכנים בקירוב 'הדעה הרווחת'.
מבחינה פוליטית, זו המגדירה חלק נכבד של בחינות אחרות, אולי אפשר לשייך את השינוי לתנועות השמאל, ואילו את הימין לשימור (הקיים).
לדעתי, ואיני היחיד בדעה זו, השמאל נאכל, התפוגג, נמס ואיתו כל אפשרות או הזדמנות לשינוי אמיתי. לכן, קל לראות את שינויי הסרק בנושאים החשובים פיקוח ושיטור, אקולוגיה, טכנולוגיה, מיעוטים והגירה, זכויות אדם ואזרח ועוד ועוד.
שינוי סרק הינו כזה שאינו משנה אלא מדמה שינוי, מקנה אווירת שינוי, כמו הקמפיין האווילי והבזוי נגד הגירת עובדים, בטוענה הכוזבת שפעולה זו קשורה לאבטלה או למובטלים - מסופקני אם המופיעים בכרזות אכן עבדו בעבודות ש'נגזלו' מהם!
אם להשתמש בבדיחה שמסביר ז'יז'ק בסרט בנושא 'מהפכה היום', זה בדיוק כמו לדפוק את המונגולי, שתחת הכיבוש של רוסיה, עוצר איכר רוסי ואת אשתו, ואומר לאיכר: אני עכשיו אאנוס את אשתך. ובגלל שהרצפה מלוכלכת, אתה תחזיק את אשכיי כדי שלא יתאבקו.
לאחר שהמונגולי מסיים את זממו, קופץ האיכר משמחה. אשתו, ההמומה, כמובן שואלת מדוע אתה בכלל שמח, הרי הרגע נאנסה אשתך למול עינייך! הוא משיב, שהוא 'דפק' (אם להמשיך את הקו הקונספטואלי) את המונגולי, כי אשכיו מלאיי אבק...
מה המסקנה אתם שואלים אולי?
ובכן, הנמשלים הם השמאל הליברלי-דמוקרטי-סוציאלסטי ועוד מיני כינויים, אשר בסך הכל מחזיקים את אשכיי הקפיטלסטים שמא יתאבקו, ובו-בזמן חושבים איך דופקים אותם, ע"י מהפכות קטנות, מחאות חסרות-השפעה, וכל מיני פעולות בתוך מסגרת-הפעולה הקפיטלסטית - וזאת במקום להתנגד לה לחלוטין.
אפשר להמשיך להסביר את קו המחשבה הזה, אך במקום לדבר בקולו של אחר, פלאי הטכנולוגיה מאפשרים לנו להציג את הקול הדובר, ושוב, הפעם זה סלבוי ז'יז'ק, שמסביר כיצד כן ניתן בהחלט לכונן עמדה שמאלית אמיתית, החותרת לשינוי של ממש ביחסים החברתיים.
ולפני האפשרות לשינוי, לטענתי יש להבין, והוא מסביר.
לצערי את התשובה, כדרך לשינוי, הוא עדיין לא מנסח בבהירות.
אם לקצר את דבריו, קיימת הבעיה של ה'מדינה'. כיצד נוכל לשנות משהו בכלל, כאשר מולנו עומד גוף, לכאורה עצמאי, ענק, עשיר (?) ומקושר בכל המי ומי?
וכאן, אבקש להקדים את ז'יז'ק ולומר שהתשובה לכך, כפי שהיא מתאפיינת היום - היא הרשתות החברתיות (בדגש על הוירטואליות).
לא אפתח נקודה זו כרגע, שכן, חייבים להבין תחילה את סדר הדברים.
ברצוני להדגיש נקודה חשובה ביותר.
מובן שלא כולם, ובד"כ, דווקא מי שהכי חייב להיות, אינם מקושרים ברשת חברתית מהסוג שמקדם 'האביטוס-טרנספורמטיבי', ובמילים אחרות, הפועל קשה-היום, שלא מחובר לאינטרנט - לבטח לא קורא את דבריי, ולא שומע את ז'יז'ק. לכן, אבקש לפנות למי שכן קורא ושומע (ומכאן חושב) ולהדגיש את התפקיד החשוב ביותר שיש לנו בהעברת המידע הזה. רצוני לומר שבאופן לא מפתיע אין למדוכאים (כאן נמצאים בהחלט לא רק פועלים) ביותר את הכלים המושחזים ביותר לניתוח המצב הבעייתי - שהביאם לידי דיכוי\דיכאון. וכך מתממש אולי תפקידם של אלו ה'מלומדים', שבידם הכלים להבין, ואז לשנות.
באופן דומה אנטוניו גראמשי, הפילו-סוציולוג האיטלקי שכתב מתא הכלא, הטיל את האחריות לשינוי על האינטלקטואלים, שתפקידם להעביר מידע קריטי זה - לכל מי שבאקוטיות, מושפע ממנו!
וכעת, זהו ז'יז'ק, מדבר בכנס מרקסיזם 2009, על מה המשמעות של להיות מהפכן בימינו:
ולמי שבאמת מתעניין, או פשוט מעדיף אנגלית 'אנגלית' (מקורית), וגם בגלל שפשוט אפשר להוסיף עוד סרטון, הנה תשובתו של אלכס קאליניקוס לדברים של ז'יז'ק:
Comments