מה הקטע הזה של אידיאולוגיה?!?

ג'ון: "אני נותן לך בחירה, או שתחבוש את המשקפיים האלו, או שתתחיל לאכול מהפח הזה."

סלבוי: אני כבר אוכל מהפח כל הזמן. השם של הפח הזה הוא אידיאולוגיה. כוחה החומרני של האידיאולוגיה גורם לי לא לראות את מה שאני אוכל בפועל. זו אינה רק המציאות שלנו שמשעבדת אותנו. הטרגדיה של המצב המציאותי שלנו, כשאנו בתוך האידיאולוגיה, היא שכשאנו חושבים שאנו בורחים ממנה לתוך חלומותינו, בנקודה הזו – אנו בתוך האידיאולוגיה. 

'הם חיים' מ- 1988 הוא ללא ספק אחד מיצירות הפאר הנשכחות של השמאל ההוליוודי. הוא מספר את הסיפור של ג'ון נאדה (זה אומר כמובן 'כלום' בספרדית) - סובייקט טהור, משולל מכל תוכן חומרי, פועל חסר-בית שבשיטוטיו באל.איי, יום אחד, נכנס לכנסיה נטושה ומוצא שם קופסא מוזרה המלאה במשקפי שמש. וכשהוא חובש זוג אחד מהם, בהלכו ברחובות אל.איי, הוא מגלה משהו תמוה. שהמשקפיים האלו מתפקדים כמו 'משקפי ביקורת האידיאולוגיה'.

הם מאפשרים לכם לראות את המסר האמיתי מתחת לכל הפרופגנדה, הפרסום והשיווק וכד'. אתם רואים שלט חוצות גדול שאומר לכם: "בואו לחופשה של חייכם!" וכשאתם חובשים את המשקפיים אתם רואים רק כיתוב שחור על הרקע הלבן.

אומרים לנו שאנו חיים בחברה פוסט-אידיאולוגית. אנו מוסבים, כלומר, מופנים על ידי הסמכות החברתית, לא כסובייקטים שצריכים לבצע את חובתם, להקריב עצמם. אלא, כסובייקטים (מושאים) של תענוגות: "ממשו את הפוטנציאל האמיתי שלכם!", "היו עצמיכם!", "חיו חיים מספקים!".

כשאתם חובשים את המשקפיים אתם רואים דיקטטורה בתוך דמוקרטיה. זהו הסדר הבלתי-נראה שמתחזק את החירות הנדמית שלכם.

ההסבר לקיומם של 'משקפי האידיאולוגיה' המוזרים הללו, הוא הסיפור המוכר של פלישת חוטפי הגופות [סרט משנת 1956]: האנושות היא כבר תחת שליטתם של חייזרים.

המוכר בדוכן: "היי, בחור, אתה מתכוון לשלם על זה או מה?!? תראה בחור, אני לא רוצה שום צרות היום...או שתשלם על זה או שתחזיר את זה."

סלבוי: לפי השכל הישר [המשותף] שלנו, אנו סבורים שאידיאולוגיה היא משהו המערפל, מבלבל את הראייה הישרה שלנו: אידיאולוגיה אמורה להיות משקפיים המעוותות את מבטנו, וביקורת האידיאולוגיה אמורה להיות ההפך, כמו שאתם מורידים את המשקפיים כדי שתוכלו לראות סוף-סוף איך הדברים הם באמת.זוהי, בדיוק, וכאן הפסימיזם של הסרט מוצדק בהחלט, זוהי בדיוק האשליה המוחלטת. אידיאולוגיה אינה פשוט נכפית על עצמינו. אידיאולוגיה היא היחסים הספונטניים שלנו לעולם החברתי שלנו - איך אנו תופסים את המשמעות שלו וכו' וכו'. אנו בדרך כשלהי מתענגים על האידיאולוגיה שלנו.לצאת מחוץ לאידיאולוגיה - זה כואב. זוהי חוויה כואבת. אתם צריכים להכריח את עצמיכם לעשות זאת. זה מוגש בדרך נפלאה בסצנה נוספת בסרט, כשג'ון נאדה מנסה להכריח את חברו הטוב ביותר, ג'ון א., גם-כן לחבוש את המשקפיים.

וזוהי הסצנה המוזרה ביותר בסרט. הקרב אורך 8 או 9 דקות. זה עלול להראות אי-רציונאלי, כי מדוע הבחור הזה דוחה כל כך באלימות את חבישת המשקפיים??? זה כאילו הוא יודע טוב מאוד שספונטנית הוא חי בשקר, שהמשקפיים יגרמו לו לראות את האמת, אך שהאמת הזו עלולה להיות כואבת, יכולה להרוס הרבה מהאשליות שלו. זהו פרדוקס שנאלץ לקבל. האלימות הקיצונית של השחרור - עליכם להיות מוכרחים להשתחרר. אם תבטחו פשוט בתחושה הספונטנית של הווייתכם או במשהו דומה – אתם לעולם לא תשתחררו. 

חירות זה דבר כואב!