קפיטליזם—האחראי הבלעדי לניצול ההרסני של הטבע

אלן באדיו

לה-מונד, 26 ביולי 2018

מה יהיה עתיד המין האנושי שהולך ונקרע בין הרובוט לחיה?  באדיו שוטח את תשובתו המפתיעה ובדרך סותר רבות מהסברות הרווחות.  


בימינו הפך מקובל להכריז, מסיבות שונות ומשונות, על קץ המין האנושי כפי שאנו מכירים אותו. בכיוון המשיחי הרגיל שאקולוגיה מסוימת מקדמת, העודפות הטורפת של החיה האנושית הרעה הזו בקרוב תוביל אותנו לקץ עולם החיים. בכיוון ההתפרצות הטכנולוגית מספרים לנו בבלבול על רובוטיזציה של העבודה, על דיגיטליזציה נפלאה, על אמנות אוטומטית, על הרוצח הפלסטי, ועל הסכנות באינטליגנציה על-אנושית.  

כתוצאה מכך, קטגוריות מאיימות כמו טרנס-אנושי ופוסט-אנושי עולות לפני השטח; או, לחלופין, חזרה לאנימליזם (חייתיות) – תלוי אם מנבאים על בסיס יצירה טכנית או מבכים על בסיס ההתקפות על אמא-אדמה. לטענתי כל הנבואות האלו הן קשקושים אידיאולוגיים רבים, שכוונתם היא לערפל את הסכנה האמיתית שהאנושות חשופה אליה היום, קרי המחסום אליו הקפיטליזם הגלובלי מוביל אותנו. במציאות, הצורה החברתית הזו, והיא לבדה, מאשרת את הניצול ההרסני של משאבים טבעיים, וקושרת אותו למושג הטהור של רווח פרטי.

שכל כך הרבה מינים מאוימים, שהאקלים יוצא משליטה, שמים הופכים לאוצר נדיר – כל זה הוא תוצר-לוואי של התחרות האכזרית בין טורפים מיליארדרים. אין גם שום מקור אחר לשעבוד האנרכי של הקדמה המדעית לטכנולוגיות ברות-שיווק. דרשות אקולוגיות, למרות שלעתים הן מזינות (גם אם בהגזמות נבואיות) תיאורים משכנעים, הופכות לרוב לתעמולה טהורה. תעמולה זו יעילה למדינות הרוצות להיראות נחמדות, וכן לחברות בינלאומיות הרוצות להעמיד-פנים, למען ירבו הרווחים, בדבר הטוהר הטבעי של מרכולתן.

יתר-על-כן, הפטישיזם של הטכנולוגיה, הרצף הבלתי-פוסק של "מהפכות" בתחום הזה – ה"מהפכה הדיגיטלית" כאפנתית ביותר – ניסה בהתמדה לגרום לנו להאמין, בה בעת, שאנו מצד אחד מתקדמים לעבר גן העדן של אי-עבודה, רובוטי-עזר ובטלנות אידיאלית כללית; ומאידך, לעבר ריסוק האינטלקט האנושי על ידי "מחשבה" אלקטרונית. אין מגזין אחד היום שלא מציג לקוראיו ההמומים את ממשות "ניצחון" הבינה המלאכותית על הבינה הטבעית. ברם, על פי רוב הן "טבעי" והן "מלאכותי" לא מוגדרות היטב ובבהירות.

מאז ראשית הפילוסופיה, תהינו מה מציינת המילה "טבע". אפשר שהיא מציינת את חיזיון השקיעה הרומנטי; את המטריאליזם האטומיסטי של לוקרציוס ("על טבע היקום"); את הווייתם האינטימית של דברים; את הכוליות של שפינוזה ("אלוהים או טבע"), את ההפך האובייקטיבי של כל תרבות; את האתר הכפרי הטבעי בניגוד למלאכותיות החשודה של העיר ("הארץ, היא לא משקרת", אמר פטן); את הביולוגיה בהבדלה מהפיזיקה; את הקוסמולוגיה בנוגע לאתר הקטנטן שהנו הכדור שלנו; את אי-ההשתנות החילונית לעומת הטירוף ההמצאתי; את המיניות הטבעית לעומת הסטייה וכד'... חוששני כי היום המילה "טבע" מציינת מעל לכל את שלוות הגינות והווילות, את הקסם התיירותי מחיות פרא, או את החוף וההר לבילוי קיץ נעים. ומי יכול לדמיין שהאדם אחראי בנוגע לטבע – האדם שכיום אינו אלא שימפנזה חושבת על כוכב משני במערכת-שמש ממוצעת בשולי גלקסיה בנאלית?

הפילוסופיה, מאז ראשיתה, חשבה גם על טכניקות, או אמנויות. היוונים הרהרו על הדיאלקטיקה של טכניקה ופיזיקה; הם מיקמו את החיה האנושית, וסללו את הדרך לראיית האדם כ"קנה-סוף, החלש שבטבע; אך קנה-סוף חושב הוא". מה שאומר, לפי פסקל: חזק מן הטבע, וקרוב יותר לאלוהים. לאורך זמן רב, היוונים ראו שהחיה המסוגלת למתמטיקה תגיע לגדולות בתוך הסדר החומרי. ה"רובוטים" האלה שחופרים עליהם, מה הם אם לא חישוב המאורגן במכונות? מספר המגולם בתנועות? ידוע שהם יכולים לספור מהר יותר מאיתנו, אך אלו אנו שעיצבנו אותם בדיוק למטרה הזו. בכל מקרה, יהיה זה טיפשי לטעון שבגלל יכולת המנוף להרים מוצב בטון לגבהים עצומים, חוסר-היכולת של האדם מוביל ללידת ענק שרירני טרנס-אנושי... לספור במהירות האור אינו עוד סימן ל"אינטליגנציה" בלתי-מנוצחת. הטרנס-אנושיות הטכנולוגית יוצרת אותנו מחדש כנושא השחוק והבלתי-נדלה של סרטי אימה ומדע בדיוני: היוצר המום מיצירתו, או שהוא מוקסם מביאתו (המצופה מאז ניטשה) של ה"על-אדם", או שהוא מבועת מפניו ותופס מחסה תחת כנפה של גאיה אמא-אדמה.

הבה ניקח צעד נוסף. לאורך ארבעת או חמשת אלפים שנים, האנושות התארגנה לפי המשולש של: (1) רכוש פרטי, המרכז הון עצום בידי אוליגרכיות מעטות; (2) המשפחה, שדרכה עובר העושר בירושה; (3) והמדינה, המגנה הן על הרכוש והן על המשפחה בכוח מזוין. המשולש הזה הוא שמגדיר את התקופה הנאוליתית (תקופת האבן החדשה) של המין שלנו, ואנו עדיין שם – היום יותר מתמיד. קפיטליזם הוא הצורה העכשווית של הנאוליתי, ושעבודו את הטכנולוגיות על ידי תחרות, רווח, וריכוז ההון רק מביא לשיאם את חוסר-השוויון המפלצתי, את האבסורדיות החברתית, את הטביחה המעין-מלחמתית ואת האידיאולוגיות המזיקות שתמיד ליוו את פריסתן של טכנולוגיות חדשות תחת השלטון ההיסטורי של היררכיה מעמדית.

יש להבין שחידושים טכנולוגיים היו התנאי ההתחלתי, ובשום אופן לא התוצאה הסופית, של ממסד העידן הנאוליתי. אם נשקול את גורל המין החייתי שלנו, אז חקלאות נייחת, ביות הבקר והסוסים, קדרות, ברונזה, כלי נשק מתכתיים, כתיבה, לאומים, ארכיטקטורה מונומנטאלית, דתות מונותיאיסטיות — אלו המצאות לא פחות חשובות מהאייפון או מהמטוס. מה שאנושי בהיסטוריה תמיד היה מלאכותי בהגדרה, אחרת לא היינו מדברים על אנושות נאוליתית, זו המוכרת לנו, אלא על התמדת הקרבה החזקה לחייתיות—שנמשכה הרבה זמן, כנראה 200,000 שנה—בצורת קבוצות נוודים קטנות.

פרימיטיביזם מפחיד ומערפל התקיים לצד המושג המוטעה של "קומוניזם פרימיטיבי". אנו מכירים היום את כת החברות הארכאיות הידידותיות בהן חיו באחווה תינוקות, נשים, גברים ומבוגרים גם עם עכברים, צפרדעים ודובים, ללא שום דבר מלאכותי. אך זו תעמולה מגוחכת ושמרנית, כאשר הכל מצביע על כך שהחברות הללו היו מלאות אלימות מפני שהיו בקביעות, ולו לשם שרידות, תחת עולן של נסיבות מתישות.

להעלות היום, ברעד, את ניצחון המלאכותי על הטבעי, הרובוט על האדם, זה במידה שווה נסיגה שלא מחזיקה, אבסורדיות אמיתית. הבה נציב בניגוד להפחדות ולנבואות הללו את הדבר הבא: גרזן פשוט, או סוס מאולף, שלא לדבר על פפירוס מלא סימנים, הם כבר לפי תיאור זה מופת לטרנס- או לפוסט-אנושיות. ואפילו החשבונייה אפשרה לאדם לחשב הרבה יותר מהר מאשר אצבעות היד.  

שאלת העידן שלנו היא כלל לא שאלה של חזרה לפרימיטיביזם, של טרור משיחי ב"חורבן" הטכנולוגיה, וגם לא של ההפעמות המורבידית ממדע בדיוני של רובוטים חוגגי ניצחון. השאלה האמיתית היא האפשרות של נטישת חירום שיטתית מהנאוליתי. למעשה, הסדר בן אלף-השנים הזה – שרק מאדיר תחרות והיררכיות, וסובלני כלפי סבלם של מיליארדים בני אדם – חייב להיות מובס בכל מחיר, שמא יותר רסן המלחמות האלו שהעידן הנאוליתי מאז הופעתו שמר בסוד, במסורת הטכנולוגית של אלו של 1914-18 או 1939-45, עם עשרות המיליונים של קורבנות אלא שהפעם עם הרבה יותר.

עבורי, זו לא שאלה של טכנולוגיות או טבע; אלא של ארגון החברות בקנה-מידה עולמי. זו שאלת ההצעה שארגון חברתי לא-נאוליתי אכן אפשרי, הווה אומר: שום הפרטה של רכוש החייב להיות ציבורי, קרי הייצור של כל הנחוץ לחיי אדם, כל מה שהופכם לבעלי-ערך. שום משפחה של יורשים, שום ירושות מרוכזות. שום מדינה נפרדת המגנה על אוליגרכים. שום היררכיה בעבודה. שום מדינות, ושום זהויות סגורות ועוינות. במקום זאת, ארגון קולקטיבי של כל מה שהנו גורל קולקטיבי.

יש לזה שם, שם יפהפה: קומוניזם. קפיטליזם הוא רק השלב האחרון של המגבלות שצורת החברות הנאוליתית כופה על החיים האנושיים. זהו השלב האחרון של הנאוליתי. מאמץ אחר, חיית אדם יפה שכמוך, לצאת מחמשת אלפי שנות ההמצאה שלך בשירות קמצוץ אנשים. כבר כמעט מאתיים שנה, מאז מרקס בכל אופן, אנו יודעים שעלינו להתחיל עידן חדש, עידן של טכנולוגיות נפלאות לכל, של מטלות המתחלקות בשוויון לכל, של שיתוף הכל, ושל ההצהרה החינוכית של גאונות לכל. הקומוניזם החדש מנוגד, בכל מקום ובכל השאלות, להישרדות המורבידית של הקפיטליזם; ל"מודרניות" הנדמית הזו של עולם בן חמשת אלפים שנה. כלומר, לעולם הישן, יותר מדי ישן.           

Comments

Popular posts from this blog

גזור ושמור 2: הרהורים פילוסופיים על מה יהיה אחרי-הקורונה

מהגרי כל העולם: התאחדו! מגלובליזציה מזויפת לעולם הקומוניסטי האחד

Ten Corona Lessons (For Now, and a Better Future)