יותר על השפה, ופחות על התיוג
Marco polo describes a bridge, stone by stone. ‘But which is the stone that supports the bridge?’ Kublai Khan asks. ‘The bridge is not supported by one stone or another’, Marco answers, ‘but by the line of the arch that they form’. Kublai Khan remains silent, reflecting. Then he adds: ‘why do you speak to me of stones? It is only the arch that matters to me.’ Polo answers: ‘Without stones there is no arch.’ Italo Calvino, invisible cities השפה הינה ה מבוי- ה סתום למדע הקוגנטיבי, בגלל שהיא, למן אופייה כטכנולוגיה תקשורתית, מהווה את הרמה הקוונטית בבחינת הרשתות (העצביות) הנוירוניות, וכאשר אנו מתבוננים מבחוץ (באופן כמותני כביכול) אין אנו יכולים לדייק לחלוטין ברמת הוודאות לגבי החוויה הפנימית. כך גם בתרמודינמיקה, במעבר בין החוק הראשון לשני, רמת האנטרופיה משתנה בהתאם למערכת הסגורה או הפתוחה, משמע ככל שעוברים מהרמה הסטטיסטית (הביולוגית) לזו הקוונטית (הפיזיקלית, ולצרכי הדיון, הלשונית* ( . * בבחינת אנרגיה אקוסטית, השפה כמצבור הידע, כזיכרון בלתי-נדלה של האנושות, כיצורים (או שדים, בלשונו