Posts

Showing posts with the label זהות

קפיטליזם—האחראי הבלעדי לניצול ההרסני של הטבע

אלן באדיו לה-מונד, 26 ביולי 2018 מה יהיה עתיד המין האנושי שהולך ונקרע בין הרובוט לחיה?  באדיו שוטח את תשובתו המפתיעה ובדרך סותר רבות מהסברות הרווחות.   בימינו הפך מקובל להכריז, מסיבות שונות ומשונות, על קץ המין האנושי כפי שאנו מכירים אותו. בכיוון המשיחי הרגיל שאקולוגיה מסוימת מקדמת, העודפות הטורפת של החיה האנושית הרעה הזו בקרוב תוביל אותנו לקץ עולם החיים. בכיוון ההתפרצות הטכנולוגית מספרים לנו בבלבול על רובוטיזציה של העבודה, על דיגיטליזציה נפלאה, על אמנות אוטומטית, על הרוצח הפלסטי, ועל הסכנות באינטליגנציה על-אנושית.   כתוצאה מכך, קטגוריות מאיימות כמו טרנס-אנושי ופוסט-אנושי עולות לפני השטח; או, לחלופין, חזרה לאנימליזם (חייתיות) – תלוי אם מנבאים על בסיס יצירה טכנית או מבכים על בסיס ההתקפות על אמא-אדמה. לטענתי כל הנבואות האלו הן קשקושים אידיאולוגיים רבים, שכוונתם היא לערפל את הסכנה האמיתית שהאנושות חשופה אליה היום, קרי המחסום אליו הקפיטליזם הגלובלי מוביל אותנו. במציאות, הצורה החברתית הזו, והיא לבדה, מאשרת את הניצול ההרסני של משאבים טבעיים, וקושרת אות...

מהגרי כל העולם: התאחדו! מגלובליזציה מזויפת לעולם הקומוניסטי האחד

אלן באדיו הפילוסוף אלן באדיו בוחן את היחס שבין התזה הקומוניסטית לבין שאלת ההגירה ו"הזר", ומציע שכדי להצהיר שותפות לאותו עולם, עלינו להעריך יותר זהות-בהתהוות מאשר זהות-כהגנה *** עלינו להתחיל מכמה הבחנות פשוטות ביותר: היום, עולם אמיתי, המכונן על ידי בני אדם החיים על כדור הארץ הזה, לא קיים . מדוע אני אומר שלא קיים עולם של בני אדם? כי העולם הקיים, עולם הגלובליזציה, הוא רק עולם של אובייקטים וסימנים כספיים, עולם של תפוצת סחורות וזרימת הון חופשית. זה בדיוק העולם שחזה מרקס לפני מאה וחמישים שנה: עולם השוק הגלובלי. בעולם הזה ישנם רק דברים—אובייקטים ברי-מכירה—וסימנים—הכלים המופשטים של מכירה וקניה, הצורות השונות של כסף ואשראי. אך אין זה נכון שסובייקטים אנושיים מתקיימים בחופשיות בעולם הזה. ראשית, אין להם בשום אופן את הזכות היסודית לעבור ולגור היכן שיחפצו. לרובם המכריע של הגברים והנשים החיים, לכאורה, על העולם הזה של הסחורות והכסף, אין כלל גישה לעולם הזה. הם תחומים באכזריות לחוץ העולם, היכן שעבורם ישנן מעט מאוד סחורות ואין שום כסף. ה'תיחום' הזה מוחשי ביותר: בכל מק...

הגל על אנטיגונה

הגל על אנטיגונה לדעתי, זה לא מחזה שוביניסטי, אם כבר, הוא מעצים את האישה ואת העמדה הנשית. גם אין מיניות או מגדריות באנטיגונה – בדיוק בגלל שזו משפחתו של אדיפוס, הרוויה ב ה מלכתחילה . המח זה קשור לשאלת הסוכנות, והחירות מול הכפייה, דרך העמדה דיאלקטית בין הצדדים. בין המסורות הקלאסית והמודרנית, הגל רוצה להראות כמה דברים: מבנה רטרואקטיבי של משמעות פעולתנו האמיתית:   אנטי-התכוונות ( intentionalism ): לא המבצע ולא אף אחד אחר, גם לא ה', יודע מה כוונת הביצוע. הכוונה אינה קדם-מונחת או קיימת מראש. היא מתכוננת תוך הביצוע של האקט, ומתוודעת למבצע לאחר הביצוע. הגל מזהה שרק רטרואקטיבית, לאחר המעשה שלה (קבורת אחיה, פריצת החוק), הפאסאג' דה-לה אקט בלאקאנית, קרי העימות עם הממשי, רק אז הופכת אנטיגונה מודעת לחוק שבאמת הנחה אותה. דרך המעשה גלתה מאחורי האוניברסליות של ציווי האלים, שקיימת סינגולריות: רק עבור האח. "זה היה החוק שאותו כיבדתי", היא אומרת. הגל רוצה להראות שאחרי שעושים משהו, רק אז מגלים למה. אבל הגילוי הזה הוא מכונן, כי זה לא שיש מישהו\משהו ברמת מודעות אחרת (...

על דת, סמכות, פסיכואנליזה, ומהפכה.

Image
בואו נתחיל מדוגמא. אני יושב במכונית שלי, נוהג לי לתומי ופונה ימינה באחת הפניות בכביש. אז, להנאתי אני מבחין שהכביש מתפנה, האופק פתוח, והדרך מזמינה. אני נענה, אלא שלגופי חודרת תמונתו של מיכאל שומאכר, אלוף העולם בכל הזמנים בפורמולה 1, ואני מוצא עצמי יושב במכונית שלו ומחזיק את ההגה קצת יותר חזק. אחר כך המבט מתחדד ואני דוחף את הגוף עמוק אל תוך המושב, תוקע דוושת המצמד ומאחדה עם רצפת המכונית תוך שיד ימין סוטה למוט ההילוכים ומחליקה תנועה חדה בין שני לשלישי. המכונית מושהית לרגע קט, רק כדי לזנק קדימה ולהפיק צלילים שרק לצ'יטה מאיימת היכולת להתחרות בהם. אני שואט קדימה אל האופק, בועט בקלאצ', השלישי כבר רביעי, והדרך הופכת לצבעים חולפים. ממש, אני הופך לשומאכר. עכשיו נכניס מונח טכני, הזדהות. ברגעים שתיארתי לעיל, הנהג מזדהה עם שומאכר, כך יוצר זהות ביניהם, ומכאן שינוי ההתנהגות כהתאמה להזדהות. זירה אחרת, פסיכואנליטית הפעם, היא המשולש האדיפלי. כפישוט, משחקים שם התינוק, האב והאם, וכן התינוק מכונה הסובייקט. מקומו של התינוק שקול לזה של הנהג. התינוק לחלופין, מזדהה עם האם מרגעי ההנקה והלאה. ...