Virtual SOCIOLOGY

הגל על אנטיגונה לדעתי, זה לא מחזה שוביניסטי, אם כבר, הוא מעצים את האישה ואת העמדה הנשית. גם אין מיניות או מגדריות באנטיגונה – בדיוק בגלל שזו משפחתו של אדיפוס, הרוויה ב ה מלכתחילה . המח זה קשור לשאלת הסוכנות, והחירות מול הכפייה, דרך העמדה דיאלקטית בין הצדדים. בין המסורות הקלאסית והמודרנית, הגל רוצה להראות כמה דברים: מבנה רטרואקטיבי של משמעות פעולתנו האמיתית:   אנטי-התכוונות ( intentionalism ): לא המבצע ולא אף אחד אחר, גם לא ה', יודע מה כוונת הביצוע. הכוונה אינה קדם-מונחת או קיימת מראש. היא מתכוננת תוך הביצוע של האקט, ומתוודעת למבצע לאחר הביצוע. הגל מזהה שרק רטרואקטיבית, לאחר המעשה שלה (קבורת אחיה, פריצת החוק), הפאסאג' דה-לה אקט בלאקאנית, קרי העימות עם הממשי, רק אז הופכת אנטיגונה מודעת לחוק שבאמת הנחה אותה. דרך המעשה גלתה מאחורי האוניברסליות של ציווי האלים, שקיימת סינגולריות: רק עבור האח. "זה היה החוק שאותו כיבדתי", היא אומרת. הגל רוצה להראות שאחרי שעושים משהו, רק אז מגלים למה. אבל הגילוי הזה הוא מכונן, כי זה לא שיש מישהו\משהו ברמת מודעות אחרת (

חיבר: בן מרמרלי מבוא חלק 1 – הסמלי מי הוא הסובייקט השמאל-ציוני? הפרדיגמה השמאל-ציונית כמסמן-על של הסובייקט השמאל-ציוני החוסר הממשי של הנכבה: המושמט של הפרדיגמה הסימבולית אצל סובייקט השמאל-ציוני חלק 2 – הדמיוני הפנטזיה ההתענגות סדקים מן הממשי חלק 3 – הממשי שם-האב: המאורע הטראומטי המודחק של כינון הישות  בחזרה אל אובייקט a הפיצול הפטישיסטי של הסובייקט השמאל-ציוני הכישלון של אהוד ברק כהתערבות של הממשי - Intervention of the REAL דיון ומסקנות ביבליוגרפיה נספח 1: חופש התנועה במדינת האפרטהייד נספח 2: סולידריות שייח' מוניס מבוא [1]    ממשלת ישראל שולטת ברוב הכבישים והמעברים בגדה המערבית ומסביב לה, וכמו כן בכל מעברי הגבול בין רצועת עזה והעולם החיצון – באוויר, ביבשה ובים. תושבי רצועת עזה נמצאים עד היום בסגר ע"י ממשלת ישראל שקובעת מה תהיה מנת הקלוריות היומית שלהם. בנוסף, שולטת ממשלת ישראל בכל צינורות הכספים לבנקים בגדה. כך, כל האוכלוסייה המתגוררת בין נהר הירדן לים התיכון נתונה למעשה לריבונותה הישירה של ממשלות ישראל, וכך המצב