Posts

Showing posts from April, 2010

על ענת קם, חירות ודמוקרטיה

חברים יקרים, למי ש(עדיין)חושב שיש כאן דמוקרטיה, מכל סוג שהוא, מומלץ שיקרא את הבדיחה הבאה, In an old joke from the defunct German Democratic Republic: A German worker gets a job in Siberia; aware of how all mail will be read by the censors, he tells his friends: ‘Let’s establish a code: if a letter you get from me is written in ordinary blue ink, it’s true; if it’s written in red ink, it’s false.’ After a month, his friends get the first letter, written in blue ink: ‘Everything is wonderful here: the shops are full, food is abundant, apartments are large and properly heated, cinemas show films from the West, there are many beautiful girls ready for an affair-- the only thing you can’t get is red ink.’ אם-כן: The structure here is more refined than it might appear: although the worker is unable to signal that what he is saying is a lie in the prearranged way, he none the less succeeds in getting his message across-- how? By inscribing the very reference to the code in the encoded

על החיים בת"א - חלק ב'

חשבתי שמא החלק הקודם יותיר רושם מוטעה במקצת של קיבעון. כוונתי שהמבנה (ה'שיח' או ה'האביטוס') כופה עצמו על הסובייקט, מבלי בחירה של זה, כאילו היינו אבנים שיורד עליהן גשם, והרי אין זה נכון לחשוב שאדם לא עובר שינויים, והינו מקובע. אם כבר, ההפך הוא הנכון. כוונתי בחלק זה פשוט להבהיר את השינויים והשפעתם. אציין רק שבהדבקת נתון זה מפגר המדע המדויק, התוך-מעבדתי, כמו זה הפסיכולוגסטי, את המדע החברתי שמנסה מזה עשורים לקדם את אי-אחידותה של ה'נפש' או חוסר-רציפותו\עקביותו של ה'אני' (ראו פ. ברגר, א. גופמן). אם-כן שינויים אכן מתחוללים תדיר בחיינו, וליתר דיוק – ללא הרף. ומה משמעותם? אחד השינויים, מנקודת מבט חברתית, היה המעבר ל'שיח הקפיטלסטי'. תחילה הגדרה קטנה ל'שיח',   As Alxendre Leupin nicely puts it: What is a discourse? It is a formalizable structure that positions itself in between language and speech. It can subsist without being spoken by an individual (as in the case of an institution), but it is not the whole of a language: it inscribes its

PEACEFUL ENJOYMENT - זהות פוסט-הגמונית בישראל? גישה סוציואנליטית לבעיה של הגדרות

“. . The I, the I is what is deeply mysterious” (L.Wittgenstein, 1914) “As a matter of fact, the modern idea of the nation is not even on the horizon of classical thought, and it is not merely the fortunes of a word that demonstrate this to us” (Jacques Lacan, 1956) מבוא הזיהוי, ההזדהות והזהות של עם ואדם יכולים להיות מגוונים ביותר. מחקר זה יתמקד באספקטים הזהותיים, ובסיסם החברתי-פוליטי-פנטסטי, של דינמיקת הזיהוי והההזדהות. אתחיל בהצגת ההגדרות הרלוונטיות לניתוח, את הבעייתיות שהן (או אנו) מייצרות, דרכים לפיתרון מהספרות הקיימת ולסיום ניסיון להתוות סינתיזה פרודוקטיבית לחקירה נוספת, תוך הדגמה על המקרה 'הישראלי'. אבקש להראות את הדברים הבאים: • הדיון כיום, ברובו, אינו ממצה את מלוא הפוטנציאל החברתי בחקירתו את האתניות והלאומיות – בעיקר על-ידי הזנחת המרכיב הרגשי ותהליכי הבנייתו. • זהות מורכבת באופן דינמי – סינכרוני – ודיאלקטי (אינטרה ו אינטר-סובייקטיבי). המרכיב הדינמי הינו ה'התענגות'. הסינכרוני הינו האינטרפלציה – על-בסיס סוציאליזציה, והדיאלקטי הוא השלב בו תחושת