Virtual SOCIOLOGY

בעקבות הולדת 'עצמאות', ושינויים כאלו או אחרים במפה הפוליטית בישראל, חשבתי לעצמי על הדינמיקה הפוליטית שאנחנו חלק ממנה, גם אם בתור צופים. בכל אופן, זה מה שיצא.   הרעיון הראשון שאנו צריכים לזנוח הוא שיש שני מחנות בסיסיים שנקראים ימין ושמאל. מדוע? זאת משום שהיחס פה בין הפרטיקולרי לאוניברסלי מוצג בצורה שגויה. אנו צריכים להבין ראשית כל – שישנו אנטגוניזם = בעיה חברתית, מתח, קונפליקט כשאלה מרכזית, ורק אח"כ נוצרים מחנות שמנסים להוות תשובות פרטיקולריות לשאלה, הבעיה האנטגנוסטית האוניברסלית. וכמובן בעקבותם מחנות המרכז מתהווים גם-כן. מה זה אומר? שאין שני מונחים ו\או מחנות – ימין ושמאל – ושניהם מציגים תורות נפרדות, שהמתח ביניהם, הוא ההבדל ביניהם, ולכן הוא השוני ביניהם. זה פשוט שגוי מיסודו. (כי זה מזהה את המתח בין התכנים הפרטיקולריים, ולא כמו שצריך – בין כל פרטיקולרי והאוניברסלי שלו). אם נהפוך את היוצרות, נקבל מתח שקודם להם, הבדל שהוא מכונה 'טהור', וקודם לשני המחנות. הבדל שהוא וירטואלי כשם שהוא ממשי, אך בכל זאת נעלם, נסתר, מודחק. זוהי קטגוריה פורמלית בלבד. אין זה תוכן אמורפי ...

רולאן בארת' (1915-1980), מבקר התרבות הצרפתי, כתב בשנת 1968 את מות המחבר. זה היה בתקופה (הגועשת) שהסטרוקטורליזם היה על ערש דוויו, כך שהרעיון היה להגיד שאין באמת איזה קוד אוניברסלי אחיד וגדול המתחבא בטקסט, שאותו הטמין הכותב, ואותו יש לפענח ולחלץ (ראו למשל את ההקצנה של זה בגביע הקדוש והקונספירציות של דה-ווינצ'י). אם-כן, גם אם נבין את המחבר, לא בהכרח נבין את הטקסט, שכן אין אפשרות לאשש בוודאות את המשמעות של כל טקסט. מכאן נגזרת התפישה המתאימה לפוסט-סטרוקטורליזם, שכל טקסט יכול להכיל אינסוף פרשנויות, גם אם נדע את הביוגרפיה של המחבר – אחריות הפרשנות היא על הקורא. על זה האחרון להתעלם מההקשר שהוא חושב שבתוכו היה הסופר, ומנגד, להתחבר להקשר הנוכחי שממנו הוא קורא את הטקסט – וכך לייצר ולחלץ אינספור משמעויות. דמיינו למשל את ויקיפדיה. מי המחבר שלה? או המחברים? יש בכלל כאלו? ואם כן, מהם היחסים ביניהם? האם למישהו יש שליטה מוחלטת על הכתוב שם? ייתכן. האמת אני לא בטוח בעצמי. אבל מה שכן בטוח, שיש ריבוי של כותבים, ונוכח הוירטואליות של הטקסטים, אין לאף אחד בעלות עליהם. מעניין לחבר זאת לתופעה שהייתי מכ...

אדם חכם ומנוסה יעץ לי לקרוא את השיר, ואני ממשיך את הצעתו: כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאד מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת. אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל. לְעוֹלָם לא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג. לא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים וְלא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ. שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאד. כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס בְּחֶדְוָה, בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ אֶל נְמֵלִים שֶׁלּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם. בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגן תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרב, פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה, וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים. עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְר...