Posts

ביקורת ספר: Book Review: The Rebirth of History

Image
This book is very short, and definitely concise, which is good. Only 100 pages, 10 sections, very few footnotes - written straightforward and to-the-point. That is, the point in time which we all live in, as Hegel noted in his preface to the philosophy of right, " so philosophy also is its time apprehended in thoughts ". Thus badiou uses his philosophical tools and concepts to connect all points into a singular explanation of our time, in defense of Truth and Universalism. After putting aside some of the critique about the lack of political economy in his writings, badiou describes the intertwining of today's capitalism and marxism. Then he outlines three forms of riots: immediate, latent and historical. Badiou uses the axes of first Localisation (weak, limited, or enduring and shared), then Temporality that enters by way of extension (imitative or qualitative). Non-uniform composition and accordance with an Idea are also (intensively) crucial for ...

על אלימות, מחאה ומה שביניהן

Image
מחאה בתל-אביב, 23 ביוני, 2012 זה התחיל בערב, סביב 21:00, ברוטשילד. מה שאפשר לומר, כרגיל. קהל מתקהל, שוטרים פורקים מרכבים, כרזות ופוסטרים מרוססים והאווירה שנבנית לה. כמו במסיבה, אי אפשר לצמצם את האווירה למרכיביה. היא, גדולה מהם. והאווירה הייתה שאננה משהו. אז גל גדול, נחיל של מפגינים בעלי דגלים בצבעי הקשת, התאחד עם הקהל ברוטשילד. איחוד, אנו מנוסי כור ההיתוך יודעים, הוא תמיד מרגש. אז המסיבה קבלה אורחים לא צפויים אך בהחלט מוזמנים. משם כבר המרחב נתן אותותיו כי לא היה מקום לכולם. חלק, כמו מים מכיור, זרמו לכביש. קשה היה לזהות 'מרכז' למפגינים. לא היה כזה בנמצא. הגיוון של הקהל, בגיל, מין, מעמד ואתניות (למרות שהמפגינים היו ברובם כן 'חילוניים, משכילים' ולא 'מיעוטים', 'ערבים') התבטא גם בכך שרוב המפגינים היו עצמאיים ולא מטעם מפלגה או ארגון כלשהו. אלו כמובן נכחו, אך כמשתתפים ולא מארגנים. בלשונו של אלתוסר, ברוטשילד התהוותה מקהלה חסרת מנצח (תמונה 1). מצדם, השוטרים חסמו עוד כבישים כדי להכיל את האירוע, בטבעת, שורה, או טור. לצורך כך הם חסמו את הכבישים שאותם ...

בזמנים קשים - הבחירות קשות

A Semi-Revolution Robert Frost (1875-1963) I advocate a semi-revolution The trouble with a total revolution (Ask any reputable Rosicrucian) Is that it brings the same class up on top. Executives of skillful execution Will therefore plan to go half-way and stop. Yes, revolutions are the only salves. But they're one thing that should be done by halves. A Total Revolution (An answer for Robert Frost) Oscar Williams (1900 - 1964) I advocate a total revolution. The trouble with a semi-revolution, it's likely to be slow as evolution. Who wants to spend the ages in collusion with Compromise, Complacence and Confusion? As for the same class coming up on top that's wholecloth from the propaganda shop; the old saw says there's loads of room on top. That's where the poor should really plan to stop. And speaking of those people called the "haves." Who own the whole cow and must have the calves (and plant the wounds so they can sell the salves), they won...

מהי גישה ביקורתית?

                                המילה ביקורת החלה להיות חשובה בהגות המערבית אצל היוונים. סוקרטס ואחריו אפלטון הדגישו את הערך העליון של הספק כביקורת. אמנם, אצל עמנואל קאנט משתנה המשמעות של המילה. כבר לא ההבחנה בין הנכון לשגוי או בין הטוב לרע, אלא הבחנה חדה ועקרונית (כגבול ותנאי) בין מה שאפשרי לבין מה שבלתי-אפשרי (לדעת). שינוי זה משמעותי בהדגישו את גבולות הידע, כגבולות העולם. הפילוסוף היהודי ויטגנשטיין נעץ משמעות זו סביב השפה כי לפיו גבול העולם הוא גבול השפה. עם קאנט והמסורת המודרנית, ביקורתי נסוב את שאלת התנאים לידע, וכפי שנראה זו שאלה גם של שפה. אולם בניגוד לקאנט נטען דווקא לאינסופיות המחשבה, כי אין שום דבר שאנו יודעים מראש שאיננו יכולים לדעת. ולכן במקום הנכחת סופיות הקיום בחפיפתו לסופיות המחשבה - נצעד בדרך ההפוכה - לאינסוף הכפול של שניהם - שבאמצעו אירוע. פייר בורדייה כתב בהרהוריו הפסקליאניים, שכאשר היא פשוט עושה את המוטל עליה, "הסוציולוגית ש...

על דת, סמכות, פסיכואנליזה, ומהפכה.

Image
בואו נתחיל מדוגמא. אני יושב במכונית שלי, נוהג לי לתומי ופונה ימינה באחת הפניות בכביש. אז, להנאתי אני מבחין שהכביש מתפנה, האופק פתוח, והדרך מזמינה. אני נענה, אלא שלגופי חודרת תמונתו של מיכאל שומאכר, אלוף העולם בכל הזמנים בפורמולה 1, ואני מוצא עצמי יושב במכונית שלו ומחזיק את ההגה קצת יותר חזק. אחר כך המבט מתחדד ואני דוחף את הגוף עמוק אל תוך המושב, תוקע דוושת המצמד ומאחדה עם רצפת המכונית תוך שיד ימין סוטה למוט ההילוכים ומחליקה תנועה חדה בין שני לשלישי. המכונית מושהית לרגע קט, רק כדי לזנק קדימה ולהפיק צלילים שרק לצ'יטה מאיימת היכולת להתחרות בהם. אני שואט קדימה אל האופק, בועט בקלאצ', השלישי כבר רביעי, והדרך הופכת לצבעים חולפים. ממש, אני הופך לשומאכר. עכשיו נכניס מונח טכני, הזדהות. ברגעים שתיארתי לעיל, הנהג מזדהה עם שומאכר, כך יוצר זהות ביניהם, ומכאן שינוי ההתנהגות כהתאמה להזדהות. זירה אחרת, פסיכואנליטית הפעם, היא המשולש האדיפלי. כפישוט, משחקים שם התינוק, האב והאם, וכן התינוק מכונה הסובייקט. מקומו של התינוק שקול לזה של הנהג. התינוק לחלופין, מזדהה עם האם מרגעי ההנקה והלאה. ...

בטוח שכולם יודעים לספור?

אני רוצה להציע מודל לספירה. לספור עד 4. לא כי אנו לא יודעים לספור אלא כי הספירה מורכבת ממה שהיא נראית. ואז, אם נספור באופן יותר מורכב, נתקרב לתיאור מלא יותר של המציאות. תיאור מלא יותר יכול להועיל לנו במה שאנו עושים, אם בבית ובין יושביו או מחוצה לו, ואפילו, יש נגיעה לספירה זו ברגשותינו, אמונותינו וכיו"ב. נוכח חשיבות ההתנהלות וההתנהגות שלנו, לעצמנו ולאחרים, רק עולה חשיבות המעשה הלכאורה פשוט, לספור עד 4. עד כדי כך חשובה הספירה, שהפילוסוף הצרפתי אלן באדיו מתחיל בעזרתה את הסמינר שלו. הוא אומר ש " בסופו של דבר, כל מה שאנחנו לומדים בסמינר זה איך לספור מאחד עד ארבע". בעניין החשיבות הוא מסביר, "תלמדו איך זה להיות אלוהים. לברוא משהו יש-מאין" . אז ברור אני מקווה שחשוב לספור, אולי מעניין ופוטנציאלית אפילו מועיל. אחרי הכל, כמה דברים מאפשרים לכם לברוא? נושא הבריאה גם מתקשר להוגה שני שנוגע בספירה מסוימת, הוא הפסיכואנליטיקן ז'אק לאקאן, אשר תוך הרצאה ראשונה בפני קהל אמריקני בשנת 1966 באוני' ג'ון הופקינס, אמר: “I suggest you consider the unity in another light...

כלוביפת ברזל

האם אפשר לדבר על המתרחש בימים האחרונים מבלי להראות שביב של עמדה פוליטית? לדעתי לא, אז לא אנסה אבל אני יכול לנסות לתאר את אופן התיאור של המתרחש, כפי שהוא מיוצג בתקשורת, בשיח, ובציבור.  כולם מדברים על סבב, וזה גורם להרגיש כאילו אנחנו אמורים להתרגל לכך שיהיה סבב הבא כמו שהיה קודם, בסוג של זירת אגרוף ונערה יפה שמודיעה על חילופי הסבבים. אני לא יודע לגבי אחרים, אבל לי לא נדמה שמטאפורה זו ראויה שתעבוד, ומשום מה היא עובדת. המילה סבב נשמעת ונכתבת עשרות ומאות פעמים בהיקף של כמה שעות. ועל זה יש לתהות, האם התרגלו לכך שיש מעגל של תקיפה ותגובה, התנגדות והגנה תקיפה, הלוך חזור וכן הלאה? ייתכן שכן. וייתכן שלא בכדי, אלא משום אינטרס קבוצתי מסויים. אך טרם האינטרס, עצם השימוש התדיר, מסמן רעות. הוא מסמן על כך שבישראל מגדלים דורות של ילדים, מאות אלפים של ילדים (מזרחיים) שגדלים תחת חרדה מתמשכת, כדי לממן דורות של פסיכולוגים (אשכנזיים). הסבב מסמן על המשכיות, כאילו זו תופעה טבעית כמו גלגל מסתובב כך הקרב על הקיום. נשמע נרטיבי? כך המילה\מסמן 'סבב' עובדת ופועלת ומפעילה בשיח הנוכחי. ולא משנה מי משתמש בה,...