סלבוי ז'יז'ק על משבר הקורונה: חוק הג'ונגל או קומוניזם גלובלי

פורסם במקור ב-RT, 10.3.20

בעוד הפאניקה סביב הקורונה מתפשטת, עלינו לקבל את ההחלטה המכרעת – או שנפעל לפי ההיגיון הברוטלי של "החזק שורד" או לפי סוג כלשהו של קומוניזם מחודש עם שיתוף פעולה ותכנון בינלאומי.

התקשורת שלנו צועקת מכל עבר, "בלי פאניקה!", ואז אנו מדווחים על כל הדברים שגורמים בעיקר לפאניקה. המצב הזה מזכיר לי את שנות נעוריי במדינה קומוניסטית: כשפקידי ממשל הבטיחו לציבור שאין שום סיבה לדאגה או לפאניקה, כולנו הבנו מייד שהם בעצמם בפאניקה.

זה חמור מכדי לאבד זמן על פאניקה

לפאניקה היגיון משלה. העובדה שבאנגליה נייר טואלט נעלם מהחנויות מזכירה לי מקרה מוזר עם נייר טואלט מחיי ביוגוסלביה הסוציאליסטית. פתאום, החלה להתסובב שמועה שאין יותר נייר טואלט בחנויות. הרשויות מיהרו לצאת בהצהרות מרגיעות שיש מספיק נייר טואלט לצריכה נורמלית, ולמרבה ההפתעה, לא רק שזה היה נכון, אלא אף אנשים האמינו שזה היה נכון.

למרות זאת, צרכן ממוצע חושב כך: אני יודע שיש מספיק נייר טואלט ושהשמועה שקרית, אבל מה אם כמה אנשים ייקחו את השמועה ברצינות, ובפאניקה יתחילו לקנות סטוקים של נייר טואלט, ויגרמו לכך שבאמת יהיה מחסור בנייר טואלט? אז עדיף לי לקנות כמה אקסטרא גלילים.  

לא צריך אפילו להאמין שאחרים ייקחו את השמועה ברצינות – מספיק להאמין שאנשים אחרים יאמינו שיש אנשים שייקחו את השמועה ברצינות – התוצאה זהה: מחסור ממשי בנייר טואלט. האם משהו דומה לא מתרחש כעת באנגליה (וגם בקליפורניה)?

בר-פלוגתא המוזר של פאניקה מוגזמת שכזו הוא ההעדר המוחלט של פאניקה, בדיוק היכן שהיא מוצדקת. בשנתיים האחרונות, לאחר מגפות האבולה והסארס, נאמר לנו שוב ושוב שזן נגיפי חדש הוא רק שאלה של זמן, ושהשאלה היא לא האם אלא מתי זה יקרה. למרות שהיינו משוכנעים באמת של התחזיות הנוראות הללו, איכשהו לא לקחנו אותן ברצינות והיינו מנועים מלפעול ולהתכונן ברצינות – המקום היחידי בו התמודדנו איתן הוא בסרטי אפוקליפסה כמו "התפשטות".

הניגוד הזה אומר לנו שפאניקה אינה דרך נאותה להתמודד עם איום ממשי. כשאנו מגיבים בפאניקה, אנו לא לוקחים את האיום מספיק ברצינות. ההפך, אנו הופכים אותו לטריוויאלי. חשבו כמה מגוחך זה לאגור נייר טואלט: כאילו המון נייר טואלט יעזור לי תוך כדי מגפה קטלנית. אז מה יכולה להיות תגובה נאותה למגפת הקורונה? מה עלינו ללמוד ממנה וכיצד עלינו להתמודד עמה ברצינות?

 למה אני מתכוון בקומוניזם


כשטענתי שמגפת הקורונה עלולה להפיח חיים חדשים בקומוניזם, כמובן, לעגו לי. למרות שנדמה כי גישתם החריפה של הסינים למשבר עבדה – לפחות טוב יותר ממה שקורה עכשיו באיטליה – ההיגיון הסמכותני הישן של הקומוניסטים בשלטון מדגים בבירור גם את מגבלותיו. אחת מהן הייתה שלבשר חדשות רעות לשלטון (ולציבור) זה גרוע יותר מהתוצאות הממשיות—וזו כנראה הייתה הסיבה שהראשונים לדווח על הוירוס נעצרו, וישנם דיווחים שאותו הדבר מתרחש כעת.    

"הלחץ להחזיר את סין לעבודה לאחר משבר הקורונה מחייה את הפיתוי העתיק: פיברוק נתונים שייראה לבכירים מה שהם רוצים לראות", מדווחים בבלומברג. "התופעה באה לידי ביטוי במחוז ג'ג'יאנג, מרכז תעשייתי בחוף המזרחי, דרך שימוש בחשמל. לפי יודעי דבר, לפחות שלוש ערים הנחו את המפעלים המקומיים לעמוד ביעדים של צריכת אנרגיה, כי הם משתמשים במידע כדי להראות התעוררות בייצור. זה גרם לחלק מהעסקים להפעיל מכונות גם בהיעדר עובדים".

אנו גם יכולים לנחש מה יקרה כאשר אותם בכירים יבחינו בפיברוק: מנהלים מקומיים יואשמו, ייחשדו, וייענשו בחומרה, כך שימוחזר מעגל הקסמים של חוסר-האמון. נדרש 'ג'וליאן אסנג' סיני' כדי לחשוף לציבור את הצד הנחבא הזה של אופן ההתמודדות הסיני עם המגפה. אז אם זה לא הקומוניזם אליו אני מתכוון, למה אני כן מתכוון בקומוניזם? כדי להבין זאת, מספיק לקרוא את הצהרות ארגון הבריאות העולמי, כמו זו: יו"ר ארגון הבריאות העולמי, ד"ר טדרוס אדהנום, אמר בשבוע כי על אף שלרשויות בריאות הציבור ברחבי העולם יש יכולת להתמודד בהצלחה עם הפצת הנגיף, הארגון מודאג שבחלק מהמדינות רמת המחוייבות הפוליטית אינה תואמת את מידת האיום. "זהו לא תרגיל. זה לא הזמן להרים ידיים. זה לא הזמן לתירוצים. זה הזמן להסיר את כל המעצורים. מדינות התכוננו לתרחישים כאלו במשך עשורים. כעת זה הזמן לפעול לפי אותן תכניות", אמר טדרוס. "אפשר להדוף את המגפה הזו, אך רק בגישה קולקטיבית, משותפת, ומקיפה, המערבת את כל המנגנון הממשלתי".

לכך אפשר להוסיף שעל הגישה המקיפה הזו להגיע הרבה מעבר למנגנון של ממשלות בודדות: עליה לכלול גם גיוס אנשים מקומי מחוץ לשליטת המדינה, וגם שיתוף פעולה ותיאום בינלאומי יעיל וחזק. אם אלפים יאושפזו עם בעיות נשימה, יידרש מספר רב בהרבה של מכשירי הנשמה. כדי להשיג אותם על המדינה להתערב בדיוק כמו שהיא מתערבת במצבי מלחמה כשדרושים אלפי רובים, ועליה להישען על התיאום עם מדינות אחרות. כמו במבצע צבאי, יש לשתף מידע ולתאם תכניות – זה מה שאני מכנה ה'קומוניזם' שנחוץ כיום, או, כפי ששם זאת הכלכלן הפוליטי הבריטי, ויל הוטון: "כעת, גוססת צורה אחת של גלובליזציית שוק חופשי בלתי מפוקח על נטייתו למשברים ולמגפות. אולם צורה אחרת נולדת, המכירה בתלות-הדדית ובעליונות פעולה קולקטיבית מבוססת-עובדות".

שיתוף פעולה ותיאום גלובלי הכרחי


מה שעדיין שולט הוא העמדה ש"כל מדינה לעצמה", כתב הוטון בגארדיאן: "יש איסורים לאומיים על ייצוא מוצרי מפתח כמו אספקה רפואית, בעוד שמדינות כושלות בניתוח שלהן את המשבר בין מחסורים מקומיים וגישה פרימיטיבית וספורדית לבידוד".

משבר הקורונה לא מסמן רק את מגבלת גלובליזציית השוק; הוא גם מסמן את המגבלה הגורלית עוד יותר של פופוליזם לאומני המתעקש על ריבונות לאומית מלאה: אין כבר "אמריקה (או מי שלא יהיה) קודם!" כי אמריקה יכולה להינצל רק דרך שיתוף פעולה ותיאום גלובלי.

זוהי לא אוטופיה. אני לא מכוון לסולידריות אידיאלית בין אנשים – נהפוך הוא: המשבר הנוכחי מדגים בבירור שסולידריות ותיאום גלובליים הם אינטרס של כל אחד ואחת מאיתנו, ושזה מה שחייבים לעשות מבחינה רציונאלית אגוטיסטית. וזה לא רק משבר הקורונה: סין סבלה משפעת החזירים לפני כמה חודשים, וכעת מאיימת עליה פלישת ארבה. כמו כן, כפי ששם לב אוון ג'ונס, משבר אקלים הורג הרבה יותר אנשים מסביב לעולם מאשר משבר הקורונה, ואין פאניקה לגביו.

מנקודת מבט צינית ויטאליסטית, ישנו הפיתוי לראות את משבר הקורונה כדלקת מועילה המאפשרת לאנושות להיפטר מהזקנים, החלשים, והחולים, כמו שחותכים תפוח חצי-רקוב, ובכך תורמת לבריאות העולמית. הגישה הקומוניסטית הרחבה שאני מציע היא הדרך היחידה שיש לנו לזנוח עמדות פרימיטיביות ויטאליסטיות כאלה. בדיונים השונים, אפשר כבר לזהות סימנים לפיחות בסולידריות בלתי-מותנית, כמו למשל בדיווח על תפקיד "שלושת החכמים" במקרה שהמגפה באנגליה תהפוך לקטסטרופה: "רופא בכיר הזהיר שייתכן וקופות חולים יימנעו טיפול מציל חיים בעת התפרצות הקורונה אם מחלקות טיפול נמרץ יתקשו להתמודד. תחת פרוטוקול המכונה "שלושת החכמים", במקרה ובתי חולים יקרסו תחת הנטל, שלושה יועצים בכירים בכל בית חולים יחוייבו לקבל החלטות על הקצבת מנשמים ומיטות".

לפי אילו קריטריונים יחליטו היועצים הבכירים? להקריב את החלשים והמבוגרים? והאם המצב הזה לא יפתח פתח לשחיתות אדירה? האם פרוצדורות כאלה לא מעידות שאנו מתכוננים להפעיל את ההיגיון הברוטלי של "החזק שורד"? אז, שוב, הבחירה המכרעת היא: זה, או סוג מסויים של קומוניזם מחודש.




תרגם מאנגלית: ד"ר אלירן בר-אל     

Comments

Popular posts from this blog

גזור ושמור 2: הרהורים פילוסופיים על מה יהיה אחרי-הקורונה

מהגרי כל העולם: התאחדו! מגלובליזציה מזויפת לעולם הקומוניסטי האחד

Ten Corona Lessons (For Now, and a Better Future)