Virtual Sociology

על המארג האנושי

המרחב הוירטואלי לכתבים אודות האדם, החברה, העולם והיחסים ביניהם.

הנחת המוצא היא קיומו של 'מארג' שמהבר הכל לכולם - ותחתיו, או דרכו,
נסקרים תחומי-החיים (והידע) המגוונים החל מפילוסופיה, פסיכואנליזה וסוציולוגיה, וכלה במתמטיקה, ביולוגיה, בלשנות ועוד.

מכאן ההזמנה הכוללת, לקרוא ולכתוב, לחשוב ולהביע.

22 באוק׳ 2013

למה בדיחות?!?








אם (בעקבות דורקהיים, מרקס, בורדייה ולאטור למשל) הסוציולוגיה היא התחקות שיטתית אחר קשרים בלתי נראים, אז פרויד כבר ציין שהלא מודע נפתח לעתים ונוטה מיד להיסגר. הוא מגיח לפרקים חולפים, כמו למשל בחלום, בפליטות הפה ובבדיחות.
מכאן, אפשר לנסח שתפקיד הסוציולוג, כשמו כן-הוא, הוא לחבר. [בגלל זה התגובה האופיינית לדברי הסוציולוג היא: "מה הקשר?!" כלומר, מה הקשר בין השאלה או הסוגיה הנבחנת, למשל עוני, לבין הטיעונים שלך על מבנה, מדינה, אידיאולוגיה ופנטזיה?!?]
אנשים לא ממציאים בדיחות הם 'מגלים' אותן. כאילו הן כבר היו שם, שכובות ומוכנות לאיסוף.
בדיחות והומור הם דברים חברתיים בעליל. [ברגסון כותב נפלא על הצחוק, כאנושי בלבד ומכאן חברתי]. ואפילו אם הן נאמרות על ידי הפרט, האדם היחיד "שמספר בדיחה", במובן מסוים זוהי הבדיחה שמספרת אותו, כמו שלאקאן טען בכלל על השפה. מהזוית (של) האחרת – זהו הסובייקט שהופך לאובייקט.
אפילו אם בני אדם יחידים פולטים בדיחות גם החברה פולטת בדיחות, למשל ובד"כ זה קשור לפוליטיקה ומיניות:


  • ·          כמה פוליטיקאים צריך כדי לעשות עבודה ?שניים, אחד כדי להגיד לתקשורת שהם עושים את מירב המאמצים בכדי לסדר את העניין והשני בינתיים מתקשר לבעלי מקצוע שיבואו לעשות את העבודה. או, איך עושה פרה מצרית? מוווווובארק.
  • ·          איך בחורים במונטנגרו מאוננים? הם עושים חור קטן ברצפה, שוכבים, מכניסים את איברם ומחכים לרעידת אדמה. [כי הם עצלנים]
  • ·          ומרקס, ככלכלן פוליטי, בכלל מציין שהפילוסופיה (של הגל) ביחס למציאות היא מה שאוננות ביחס לסקס.

אז בדיחות הן פתח להוויה החברתית, לפער בין הנראה והבלתי נראה, בין הסימפטום והגורם, השטח והעומק. ובמקרה זה, הבדיחה היא על זוג רוסי ולוחם מונגולי בתקופת הכיבוש המונגולי את רוסיה.
הבחור הרוסי חושב שהערים על האנס המונגולי כי לכלך את אשכיו למרות הציווי לא לעשות זאת. ואולם, הוא מתעלם לחלוטין מהבעיה בכל זה שהיא האונס ולא השטויות של האבק. כך אנו נאבקים על הקוטג', לא על החירות; על הנטל ולא על הצדק וכד'.
הנקודה היא, לפי הבדיחה, שיש לחתוך את הביצים של בעלי הכוח ולא רק ללכלך אותן. כלומר לא להילחם 'סתם', על זכויות הצבעה (של נשים), על הכרה של דרכי חיים (גייז וכד') – אלא להילחם למען העיקרון שכל פעם עושה זאת (מפלה, מדכא ומנצל) עם קבוצה אחרת – כלומר לצאת נגד העיקרון המקבץ. העיקרון הזה הוא מנגנון בעל חוקים, שכבר כונו קפיטל. 
העצה אינה לא לעשות כלום – אלא לראות בדיוק שלעתים זה הדבר הכי אלים שאפשרי: להתגייס? לא לעשות. לשלם מסים? לא לעשות. לעמוד בצפירה? לא לעשות. להצביע? לא לעשות. תראו כמה קשה ואלים (סימבולית) זה לא לעשות – לעומת האלימות הפיזית שמגיעה אח"כ, כניסיון ליישר קו, על ידי צבא "הפקידים הקטנים של האורתופדיה המוסרית".

דרך שינויים קטנים, אך משמעותיים מבחינת המארג הסימבולי והחברתי, אותו 'סדר חברתי' שנטען כי סוקרטס הרס בהשחתת הנוער, ועל ידי שינויים מינוריים – א'לא הספרות המינורית של דלז' – נוכל לבצע את מה שכינה דה-טריטוריאליזציה, בדרך לאותו היום שפורצת מהפכה בכיכר או בשדרה, ולאחריה – כבר אין למנהיגים ביצים. כך מובארק יום אחד השכים בארמונו כ'וואזיר' ושכב לישון בתאו כאסיר – וזה מוכר כבר מן המהפכה הצרפתית, אז נשאל העוזר של איזה שליט: מה זה שם בחוץ? פרעות?. לא אדני, ענה העוזר, אלו מהפכות. ואז איבד המלך את ראשו.


והנה המילים לקטע הוידאו:


The Perverted Dance (Cut The Balls)
(K.Slakonja/K.Slakonja/M.Bezjak)


What's up with this music?!


I am a philosopher, I like to provoke,
we live in perverted times,
so let me tell you a perverted joke!


A famous, dirty, horrible joke,
taking place in 15th century Russia.
A farmer and his wife walk along a dusty country road. 
A Mongol warrior on a horse stops and says 
"I'm gonna rape your wife and you should hold my testicles, 
while I rape your wife, so that they will not get dusty."
When he raped his wife, the Mongol warrior went away,
the farmer started to laugh and jump with joy, his wife said
"Hey, how can you be happy?! I was just brutally raped! 
And he says: "But I got him. His balls are full of dust."



Well, in reality we only dirty with dust the balls of those in power.
And now comes the dirty conclusion - the point is to cut them off!


Now let me warn you - this isn't Macarena, not Chicken dance, 
not Aserejé, not Gangnam style and so on and so on.


We stand no chance, there's no time for romance, 
it's time to dance The Perverted Dance!


Cut the balls,
we need to cut the balls,
we need to cut the balls,
the balls of those in power!
We need to cut the balls
and our faces won't be sour!
Just cut the balls,
make them become Niagara falls.



Cut the balls,
we need to cut the balls,
we need to cut the balls,
the balls of those in power!
We need to cut the balls,
we can train with cauliflower!
Just cut the balls,
make them become Niagara falls.



Oh, my god, why am i doing this?! Singing, dancing?!
I feel like that disgusting guy from Canada, Justin Bieber...


So, the problem with capitalism is that it's in the crisis from its very beginning. 
From somewhere, I would say, late 18th century, there are prophets who claim capitalism is nearing its end. 
It's like that stupid bird Fenix, the more you, you know, it returns.
I got hungry, let's grab something to eat!
What?! No meat?! Only for vegeterians ?! 
Degenerates, degenaretes, they'll all soon turn into monkeys.



I dont say let's do nothing, 
I say sometimes doing nothing is the most violent thing to do.
So cut the balls, just cut the balls! 
And racism is also a problem,
so be like Kung Fu Panda - be white, black, asian
and cut the balls, just cut the balls!
They call me The Borat of Philosophy,
The Marx Brother and The Elvis of cultural theory.
Cut the crap and cut the balls, just cut the balls!



Hey, I am Slavoj Žižek!
No, I am Slavoj Žižek!
No, I am Slavoj Žižek,
Fuck that, whatever, let's all be Slavoj Žižek!


Grab and pull the imaginary balls from the sky,
cut through the air and say bye, bye, bye.
Let's join together, let's fall in trance,
let's dance The Perverted Dance!


Cut the balls,
we need to cut the balls,
we need to cut the balls,
the balls of those in power!
We need to cut the balls.
and then take the bloody shower!
Just cut the balls, 
make them become Niagara falls!



Cut the balls,
we need to cut the balls,
we need to cut the balls,
the balls of those in power!
We need to cut the balls,
let them face the final hour!
just cut the balls, 
make them become Niagara falls!



Cut the balls,
we need to cut the balls,
we need to cut the balls,
the balls of those in power!
We need to cut the balls,
we need to cut the balls!
Just cut the balls, 
make them become Niagara falls!



This stupid repetative mechanic music!
Stop it!


Thank you, thank you very much! 


The problem is maybe not the big act "Cut the balls", 
but you make small changes and all of a sudden, balls are no longer there. 
Those in power look down and say "Oh, where are my balls?" 
and suddenly their voices get higher and so on and so on.
I stand by my joke. The structure of the joke is that this so called progressive intelectual, 
in order to score his small narcicistic point, oh, I dusted the balls, 
totally ignores the suffering there and that's the whole point of the joke.
So cut the balls, we need to cut the balls!






  

מה הקטע הזה של אידיאולוגיה?!?







ג'ון: "אני נותן לך בחירה, או שתחבוש את המשקפיים האלו, או שתתחיל לאכול מהפח הזה."

סלבוי: אני כבר אוכל מהפח כל הזמן. השם של הפח הזה הוא אידיאולוגיה. כוחה החומרני של האידיאולוגיה גורם לי לא לראות את מה שאני אוכל בפועל. זו אינה רק המציאות שלנו שמשעבדת אותנו. הטרגדיה של המצב המציאותי שלנו, כשאנו בתוך האידיאולוגיה, היא שכשאנו חושבים שאנו בורחים ממנה לתוך חלומותינו, בנקודה הזו – אנו בתוך האידיאולוגיה. 

'הם חיים' מ- 1988 הוא ללא ספק אחד מיצירות הפאר הנשכחות של השמאל ההוליוודי. הוא מספר את הסיפור של ג'ון נאדה (זה אומר כמובן 'כלום' בספרדית) - סובייקט טהור, משולל מכל תוכן חומרי, פועל חסר-בית שבשיטוטיו באל.איי, יום אחד, נכנס לכנסיה נטושה ומוצא שם קופסא מוזרה המלאה במשקפי שמש. וכשהוא חובש זוג אחד מהם, בהלכו ברחובות אל.איי, הוא מגלה משהו תמוה. שהמשקפיים האלו מתפקדים כמו 'משקפי ביקורת האידיאולוגיה'.


הם מאפשרים לכם לראות את המסר האמיתי מתחת לכל הפרופגנדה, הפרסום והשיווק וכד'. אתם רואים שלט חוצות גדול שאומר לכם: "בואו לחופשה של חייכם!" וכשאתם חובשים את המשקפיים אתם רואים רק כיתוב שחור על הרקע הלבן.

אומרים לנו שאנו חיים בחברה פוסט-אידיאולוגית. אנו מוסבים, כלומר, מופנים על ידי הסמכות החברתית, לא כסובייקטים שצריכים לבצע את חובתם, להקריב עצמם. אלא, כסובייקטים (מושאים) של תענוגות: "ממשו את הפוטנציאל האמיתי שלכם!", "היו עצמיכם!", "חיו חיים מספקים!".

כשאתם חובשים את המשקפיים אתם רואים דיקטטורה בתוך דמוקרטיה. זהו הסדר הבלתי-נראה שמתחזק את החירות הנדמית שלכם.

ההסבר לקיומם של 'משקפי האידיאולוגיה' המוזרים הללו, הוא הסיפור המוכר של פלישת חוטפי הגופות [סרט משנת 1956]: האנושות היא כבר תחת שליטתם של חייזרים.

המוכר בדוכן: "היי, בחור, אתה מתכוון לשלם על זה או מה?!? תראה בחור, אני לא רוצה שום צרות היום...או שתשלם על זה או שתחזיר את זה."

סלבוי: לפי השכל הישר [המשותף] שלנו, אנו סבורים שאידיאולוגיה היא משהו המערפל, מבלבל את הראייה הישרה שלנו: אידיאולוגיה אמורה להיות משקפיים המעוותות את מבטנו, וביקורת האידיאולוגיה אמורה להיות ההפך, כמו שאתם מורידים את המשקפיים כדי שתוכלו לראות סוף-סוף איך הדברים הם באמת.זוהי, בדיוק, וכאן הפסימיזם של הסרט מוצדק בהחלט, זוהי בדיוק האשליה המוחלטת. אידיאולוגיה אינה פשוט נכפית על עצמינו. אידיאולוגיה היא היחסים הספונטניים שלנו לעולם החברתי שלנו - איך אנו תופסים את המשמעות שלו וכו' וכו'. אנו בדרך כשלהי מתענגים על האידיאולוגיה שלנו.לצאת מחוץ לאידיאולוגיה - זה כואב. זוהי חוויה כואבת. אתם צריכים להכריח את עצמיכם לעשות זאת. זה מוגש בדרך נפלאה בסצנה נוספת בסרט, כשג'ון נאדה מנסה להכריח את חברו הטוב ביותר, ג'ון א., גם-כן לחבוש את המשקפיים.


וזוהי הסצנה המוזרה ביותר בסרט. הקרב אורך 8 או 9 דקות. זה עלול להראות אי-רציונאלי, כי מדוע הבחור הזה דוחה כל כך באלימות את חבישת המשקפיים??? זה כאילו הוא יודע טוב מאוד שספונטנית הוא חי בשקר, שהמשקפיים יגרמו לו לראות את האמת, אך שהאמת הזו עלולה להיות כואבת, יכולה להרוס הרבה מהאשליות שלו. זהו פרדוקס שנאלץ לקבל. האלימות הקיצונית של השחרור - עליכם להיות מוכרחים להשתחרר. אם תבטחו פשוט בתחושה הספונטנית של הווייתכם או במשהו דומה – אתם לעולם לא תשתחררו. 

חירות זה דבר כואב!