Virtual SOCIOLOGY

הפילוסוף היהודי לודוויג ויטגנשטיין כתב לפני מאה שנה בערך ש"כשאנו חושבים על עתיד העולם, אנו תמיד חושבים על היכן יהיה לו המשיך לנוע בכיוון שהוא נע בו כעת; אין אנו מבחינים שהוא לא נע בקו ישר ושכיוונו תמיד משתנה". אז למרות ולאור זאת, אנסה לחשוב קצת על כיוון העתיד, שלא ממקום העבר. מקודם הצעתי שכדי להבין את תופעת הקורונה על דרך האיכות מאשר הכמות (של ספירת מתים וכד'), יש להתחקות אחר שלושה מושגים: אובר-דטרמינציה, יחסות קני-מידתית, ו-היפר-אובייקט. התחקותם מובילה לשלוש נקודות: (1) הקורונה היא אובייקט שאי אפשר לצמצם לאובייקטים אחרים, בדיוק כמו 'השפה' או 'האקולוגיה'; (2) הקורונה נגרמה ממכלול סיבות יחסיות ולא משום סיבה יחידנית; ו-(3) השפעות הקורונה נפרסות על פני מרחבי-זמן בעלי קני מידה שונים. בהמשך, כדי להבין קצת יותר מה טומן בחובו העתיד ש'אחרי-הקורונה', אני מציע עוד שלשת מושגים, שלרוב מופיעים ביחד: דחף, חזרה, שגרה. 'דחף החזרה לשגרה', המורגש בקרבנו כעת, הוא בדיוק זה—דחף. כדי להבין מהו דחף יש להבחינו ממושג אחר: האינסטינקט. שניהם גורמים (אפשרי...

פורסם במקור ב- RT , 10.3.20 בעוד הפאניקה סביב הקורונה מתפשטת, עלינו לקבל את ההחלטה המכרעת – או שנפעל לפי ההיגיון הברוטלי של "החזק שורד" או לפי סוג כלשהו של קומוניזם מחודש עם שיתוף פעולה ותכנון בינלאומי. התקשורת שלנו צועקת מכל עבר, "בלי פאניקה!", ואז אנו מדווחים על כל הדברים שגורמים בעיקר לפאניקה. המצב הזה מזכיר לי את שנות נעוריי במדינה קומוניסטית: כשפקידי ממשל הבטיחו לציבור שאין שום סיבה לדאגה או לפאניקה, כולנו הבנו מייד שהם בעצמם בפאניקה. זה חמור מכדי לאבד זמן על פאניקה לפאניקה היגיון משלה. העובדה שבאנגליה נייר טואלט נעלם מהחנויות מזכירה לי מקרה מוזר עם נייר טואלט מחיי ביוגוסלביה הסוציאליסטית. פתאום, החלה להתסובב שמועה שאין יותר נייר טואלט בחנויות. הרשויות מיהרו לצאת בהצהרות מרגיעות שיש מספיק נייר טואלט לצריכה נורמלית, ולמרבה ההפתעה, לא רק שזה היה נכון, אלא אף אנשים האמינו שזה היה נכון. למרות זאת, צרכן ממוצע חושב כך: אני יודע שיש מספיק נייר טואלט ושהשמועה שקרית, אבל מה אם כמה אנשים ייקחו את השמועה ברצינות, ובפאניקה יתחילו לקנות סטוקים של נייר...

מאת: ג'ודי דין,  2019 המאמר טוען ארבע טענות: 1.       אנטי-קומוניזם הוא כללי ובינלאומי; 2.       אנטי-קומוניזם הוא מפעיל באידאולוגיה הקפיטליסטית; 3.       אנטי-קומוניזם הוא פוליטיקה של פחד; 4.       אנטי-קומוניזם הוא פיתוי שעל קומוניסטים לדחות. 1.       אנטי-קומוניזם הוא בינלאומי מבט מהיר מסביב לעולם חושף את הממד הבינלאומי של האנטי-קומוניזם. נמצא אותו במסע הבחירות המוצלח של בולסנרו לנשיאות ברזיל או בנשיאות של דטרטה בפיליפינים. נראה אותו בלאומנות של מודי ראש ממשלת הודו וכן בלאומנות המועצמת של המפלגות השולטות בהונגריה ופולין. הבינלאומיות של האנטי-קומוניזם משמעותית כי היא אומרת לנו שאנטי-קומוניזם לא יכול להיות מצומצם להיסטוריות הלאומיות המסוימות שלו – השקול למהלך הלאומני. אנטי-קומוניזם הוא לא רק תגובת מדינות הגוש הסובייטי לשעבר כלפי עשורים של שליטה סובייטית. לא מדובר רק במאפיין פוליטי מכונן בארה"ב, עם נצחיות מסע ההפחדה "האדום" שלה. למעשה, ...

אלן באדיו לה-מונד, 26 ביולי 2018 מה יהיה עתיד המין האנושי שהולך ונקרע בין הרובוט לחיה?  באדיו שוטח את תשובתו המפתיעה ובדרך סותר רבות מהסברות הרווחות.   בימינו הפך מקובל להכריז, מסיבות שונות ומשונות, על קץ המין האנושי כפי שאנו מכירים אותו. בכיוון המשיחי הרגיל שאקולוגיה מסוימת מקדמת, העודפות הטורפת של החיה האנושית הרעה הזו בקרוב תוביל אותנו לקץ עולם החיים. בכיוון ההתפרצות הטכנולוגית מספרים לנו בבלבול על רובוטיזציה של העבודה, על דיגיטליזציה נפלאה, על אמנות אוטומטית, על הרוצח הפלסטי, ועל הסכנות באינטליגנציה על-אנושית.   כתוצאה מכך, קטגוריות מאיימות כמו טרנס-אנושי ופוסט-אנושי עולות לפני השטח; או, לחלופין, חזרה לאנימליזם (חייתיות) – תלוי אם מנבאים על בסיס יצירה טכנית או מבכים על בסיס ההתקפות על אמא-אדמה. לטענתי כל הנבואות האלו הן קשקושים אידיאולוגיים רבים, שכוונתם היא לערפל את הסכנה האמיתית שהאנושות חשופה אליה היום, קרי המחסום אליו הקפיטליזם הגלובלי מוביל אותנו. במציאות, הצורה החברתית הזו, והיא לבדה, מאשרת את הניצול ההרסני של משאבים טבעיים, וקושרת אות...