סרט השבוע

זהו סרט דוקומנטרי, שנעשה ב-2006, ועוסק בפילוסוף, הסוציולוג והפסיכואנליסט הסלובני – כן, ז'יז'ק, והגותו.
למטה ישנו גם את ריאיון, שיכול להוות, כשלעצמו, מבוא או הקדמה קצרה לקו המחשבתי שלו. הריאיון מאוד אמריקני, ככה שהוא כולל דוגמאות פשוטות, אבל גם סתימת פיות, השטחה\השחתה של כל ניסיון לעומק, ואיך אפשר בלי גסות-רוח אמריקנית... הכל שם.
הנה למשל דוגמא שקפצה לי לראש, מהסרט מטריקס, הראשון (כמובן), בסצינה בה ניאו ממתין לאורקל (הנביאה), ואיתו מספר ילדים 'מוכשרים' שעוסקים בטלקינזיס וכד'. שם, מתרחשת השיחה הבאה:

Boy\Monk: “Do not try and bend the spoon, that’s imposibble;

Instead only try to realize the truth.”

Neo: “What truth?”

Boy\Monk: “There is no spoon.”

Neo: “There is no spoon?”

Boy\Monk: “Then you’ll see this is not the spoon that bends, it is only yourself.” 

זהו בדיוק אותו פער, parallax view, שאינו ניתו לתיווך ו\או הסבר, שבין מיני פרספקטיבות (הסובייקט) הצופה, בכל אובייקט נצפה. אך לא במובן האידיאלסטי-נומינלסטי גרידא של 'תפישה' פרופר, אלא בטוויסט מטריאלסטי קיצוני לפיו המציאות עצמה (וכך גם הטבע) אינה שלמה, עקבית, ככזו. כך שאין זו (בלבד) התפישה של הצופה שאחראית לכיפוף הכפית במוחו (התיזה האידיאלסטית); מנגד, התפישה האוניבסלית (כסוג של אילוף קבוצתי-חברתי) היא זו שמתגלית כאימפוטנטית, או לא-עקבית, ב\לכיפוף הכפית, בעוד ש'האמת' היא שאלו רק חוקים - כתוצאה של אילוף - חברתיים, בצורת חוקי הפיזיקה למשל, שעברו ראיפיקציה ונתפשים כאוביקטיביים. משחוזרים הם (בריאליזציה) למסלולם הטבעי-אנושי כ'אובייקטיבי-שבסובייקטיבי', ניתן לפרוץ את מחסום החוקים, דרך השבר\פתח שתמיד-כבר ישנו במבנה החוקים עצמו, ומכאן שזהו בעל החוקים שמתכופף (או משתנה, דרך הפרספקטיבה המשתנה שלו) - ולא האוביקט הנצפה, כשם שזהו בעל המוח שחושב, ובהחלט לא המוח. כך בעצם מורפיוס גם אומר בעצמו לניאו:

Don't think you are, know you are.

זה מזכיר את אמרתו של לאקאן, בהיפוך של הקוגיטו הקארטיזיאני, לפיה 'אני קיים היכן שאני לא חושב'; כמו-גם את המונח savoir-faire הוא בעברית 'דעת-עשות', והכוונה היא בדיוק לאותו ידע שהוא עשייה (נכונה) לסובייקט הפועל\יודע.

ובמילותיו של ז'יז'ק בקשר לכפית, שלוקח אותנו אף צעד נוסף קדימה:

However, it is here that, again, the film does not go far enough: in the memorable scene in the waiting room of the prophetess who will decide if Neo is the One, a child who is seen twisting a spoon with his mere thoughts tells the surprised Neo that the way to do it is not point is not to convince myself that I can twist the spoon, but to convince myself that THERE IS NO SPOON... However, what about MYSELF? Is it not that the further step should have been to accept the Buddhist proposition that I MYSELF, the subject, do not exist?

גם אם זה אכן נשמע מעניין, לצערי לעיתים קרובות מדי, הוא, כמו-גם ספריו, כתביו ועמדותיו, נמצאים מהר מדי והרבה מדי – כעמומים ומדירים. לכן חשבתי לספק מן תוכן עניינים של זמנים ונושאים למי שחפצה נפשו ב'סגירת-פינה' קטנה, מהירה ויעילה על הדברים הבאים:

הכי אני ממליץ על:

אנימציות מצחיקות וממצות:

על דוגמאות להחסרת התוכן בעולם השיווק המודרני – 33:00

על דוגמא מושלמת לשילוב בין 'התענגות-עודפת' מלאקאן, ו'ערך-עודף' ממרקס – 42:45

ושאר הדברים:

רק קחו +\- כמה שניות להתחלת המשפט הרלוונטי, טוב..

על היקום, הפיזיקה הקוונטית, ואהבה (כן-כן) – שתי הדקות הראשונות של הסרט.

על היותו 'מפלצת', שמשחק כאנושי – 7:30

על איך כמעט נבחר לממשלת סלובניה, ומדוע לא – 11:00

על למה שירותים קשורים לאידיאולוגיה, ובאיזו 'צורה' :) – 13:00

על אמונה, ציניות, דקונסטרוקציה, ושוב, אהבה – 14:30

על מה שיש לו להגיד על לאקאן – 21:30

על הריאיון המצחיק (שהיה לו) ב'נייט-ביט', ארה"ב – 25:00

על הפילוסופיה, הגדרתה ותפקידה – 30:00

על אלוהים, איסור, עונג – וכמובן, 'שוקולד משלשל' – 33:30

על הפסיכואנליזה, ומה הקשר שלה בדיוק, לחברה והסוציולוגיה – 36:00

על חשיבות החברה (והחברתי) לכינון האדם (כאדם) – 39:00

על השילוב של לאקאן ומרקס, והחשיבות של האחד לשני – 41:00

על צמחונים, וקופים – 44:00

על הפרובוקטיביות (שלו) והסיבה לה – 48:00

על השמאל האקדמי האובססיבי והמזויף – 52:00

על מה הוא (וכמוהו) יכול כן לעשות, ומה שמצופה לעשות – 53:00 

על פתרון מדהים לכתיבה (שגם אני מזדהה איתו מאוד) – 1:00:30

על ההבדל בין הפופולריות הספרותית (שלו), וסוג של חרם אקדמי (על מי שנחשב לאקאנייני) – 1:01:00

על מקום מגניב להתאבד בו (אבל התאבדות אתית, ולא 'סתם' מחזה מביך) – 1:06:00